צמיחה מאוחרת

ינואר, קר בחוץ. גוזמת את שיחי הוינקה הפורחים שכבר משתלטים על המדרכה. מגלה מתחתיהם עלים קטנים מבצבצים מהאדמה של החצב שלא פרח בסוף הקיץ. הייתי כל כך טרודה שלא שמתי לב שעמוד הפריחה הלבנה היפה לא הרים ראשו בעיתו.

אני נפלתי בקיסמם של הפרחים הוורודים שפרחו לאורך השביל, ושכחתי את מה שניסה לצמוח מתחתיהם.

רק כשהזזתי את השיח שכיסה אותו הבנתי שלא יכול היה לפרוח כשהיה מוצל כולו, חשוך אור השמש. כוחו הפנימי  איפשר לו למרות הכל לבקע את מעטה האדמה, ולהצמיח עלים בניסיון "לתפוס קצת שמש".

הוא איחר את המועד.

השיעור הפך כפול.

שואלת את עצמי מה עוד לא ראיתי תחת מעטה היופי החיצוני, בגינה? בחיים? איזה דברים או אנשים הופכים להיות לי למסך שלא מאפשר לי לזהות את מה שנמצא מאחוריו. על מה הם מאפילים כך שנמנעת ממני גישה לאמת אחרת שמחכה להתגלות?

לצד זה מהרהרת בשאלת העיתוי הנכון. האם יש דברים שחלף זמנם, וכל ניסיון להיאחז במה שכבר לא יכול לקרות בעיתו נדון מראש לכישלון?  הלא אמר כבר קהלת "לכל זמן ועת לכל חפץ", ומהו הזמן הנכון? מהו הזמן הטבעי שבו דברים קורים נכון?

מנסה להאמין שאדע, אם אקשיב מעבר למילים לעצמי ולאחרים ואשמע את צלילי המילים שלא תמיד נאמרות. אשמע את הלב.

שיתוף:

פרטי התקשרות
עופרה יעקב
[email protected]
050-9200910
אשמח שנדבר

אשמח לקבל פרטים נוספים

הרשמה לדיוור

אשמח לקבל פרטים נוספים

CONTACT

אשמח לקבל פרטים נוספים

אשמח לקבל פרטים נוספים

אשמח לקבל פרטים נוספים

אני מתעניינ.ת בהרצאה:
דילוג לתוכן